IMG_9280.JPG

פודקסט

הפודקסט לקהילת האורבניסטים והאורבניסטיות בישראל

11 || ארגז הכלים להזזת ערים

 

שישה דברים שכדאי ללמוד מהתושבים שמזיזים ערים. ביום רביעי בשבוע שעבר, ה-21 במרץ 2018, עשיתי את דרכי למכללה האקדמית אשקלון. הוזמנתי להרצות שם בפני צוערי השלטון המקומי. אני מרבה להסתכל על הערים בישראל מנקודת המבט של התושב. בייחוד מסקרן אותי לדעת מיהם התושבים שמצליחים לעצב את סביבת מגוריהם כרצונם. במילים אחרות: התושבים שמזיזים ערים - באילו כלים הם משתמשים? בהרצאה הזו רציתי לעודד את אנשי השלטון המקומי ללמוד מהתושבים, ולראות אותם כשותפים לדרך. הצגתי בפניהם דוגמאות פרקטיות מהארץ ומהעולם, בתקווה שעוד באותו יום יוכלו להשתמש ב"ארגז הכלים להזזת ערים". זה קונספט שפיתחתי, בעקבות צפייה במהלכים רבים של תושבים בשנים האחרונות. בין אם אתם בשלטון המקומי או תושבים - גם אתם יכולים להצטייד ב"ארגז הכלים להזזת הערים". אני רוצה להודות לעמותת "ידידי עתידים" ול"שותפויות רוטשילד" על שהזמינו אותי. האזנה נעימה!

 

> מצגת ההרצאה

> אתר האינטרנט שלי Urbanizator.com

> וובינר הליכה בטוחה לבית הספר

> מספר הסיפורים הראשי של דטריוט

> ארכיון הניוזלטר מהנעשה בערינו

> פרויקט Anyway של הסדנא לידע ציבורי

> העמוד שסופר את רוכבי האופניים בלונדון

> מחקר על ערים בישראל והשקעה בחינוך

> ג'נט סאדיק-קאן על טיימס סקוור

> שוק זמני בחניון מרילבון בלונדון

> גן החיות בטויאמה מכניס קשישים בחינם

> אתגר ההליכה של אוקלהומה סיטי

> המאבק שלי למען משתמשי התחבורה הציבורית

> רחובות פתוחים לילדים

> גשר הגן בלונדון

> ההיסטוריה של הרכבת הקלה בתל אביב

> פסטיבל הליכות ג'יין

> סיור מודרך במרכז הרצליה מטעם העירייה

> סיורי פרידה מכיכר דיזנגוף

 

 

טקסט מלא

ההרצאה הזו נקראת "התושבים שמזיזים ערים". העברתי אותה לראשונה ביום רשת של תוכניות הצוערים לשלטון המקומי, שנערך ב-21 במרץ 2018 במכללה האקדמית אשקלון. אני רוצה להודות לעמותת "ידידי עתידים" ול"שותפויות רוטשילד" על שהזמינו אותי להרצות בפני הצוערים.

שלום, לי קוראים תומר שלוש. לפני כמעט עשר שנים, התחלתי להתעניין בנושא הזה של ערים ועירוניות, מכל מיני נקודות מבט - משלטון מקומי דרך תכנון עירוני ועד תחבורה בעיר. סיימתי תואר שני במדע המדינה ומדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. אני חוקר ערים, ומייעץ לעיריות ולחברות ממשלתיות בנושא הזה. אני בעצם עסק של איש אחד שאני קורא לו Urbanizator. מה שמעניין אותי זה בעיקר הממשק בין פרויקטים ציבוריים לבין התושבים, ומה שהופך את התושבים למתנגדים או לתומכים.

אני עורך ניוזלטר בעברית שנקרא "מהנעשה בערינו", שמיועד לאורבניסטים, כלומר, לאנשים שעוסקים בערים ובעירוניות, כמוני וכמוכם. לכן, אני ממליץ לכם להירשם ולהתחיל לקבל מדי שבוע את החומרים הכי מעניינים שהצלחתי למצוא. לשם כך, היכנסו לאתר שלי - Urbanizator.com, לחצו על ניוזלטר והכניסו את כתובת המייל שלכם. אני אוסף חומרים טובים מהארץ ומהעולם על ערים חכמות, ערים ירוקות, ערים משתפות… תוכניות מעניינות לשיפור השלטון המקומי… בקיצור כל מה שקשור בערים ויכול להוות עבורכם הזדמנות ללמוד או לעשות משהו חדש.

מה שאני הכנתי לכם היום זו הרצאה מיוחדת. כותרת ההרצאה שלי היא "התושבים שמזיזים ערים". בהרצאה הזו אני רוצה לדרבן אתכם כאנשי השלטון המקומי (בהווה ובעתיד) לראות את התושבים גם כשותפים לדרך. אציג לכם הרבה דוגמאות פרקטיות מהארץ ומהעולם שממחישות איך אפשר לעשות זאת, ואצייד אתכם ב"ארגז הכלים להזזת ערים". זה קונספט שאני פיתחתי, שמתבסס על תצפיות במהלכים רבים של תושבים בשנים האחרונות, ואני מאמין שאנשי שלטון מקומי יכולים ללמוד ממנו רבות.

אז בואו נסתכל רגע מנקודת המבט של התושב. יש לו רעיון שמתרוצץ לו בראש כבר הרבה זמן. רעיון גאוני שהוא להוט להציע לכם ושתוציאו אותו לפועל. אבל רשות מקומית היא ארגון מורכב, ויש הרבה אתגרים בדרך. אתם, כאנשי שלטון מקומי, מבינים את זה. השאלה היא איך אנחנו מסתכלים על התושב הזה - האם הוא לקוח או שותף לדרך? האם הוא נטל או נכס?

הטענה שלי היא שהתושבים הם נכס, ואפשר להפוך אותם לשותפים לדרך. אפשר לרתום את האנרגיות שלהם כדי להזיז ערים. למעשה, יש תושבים שמזיזים ערים, ושווה ללמוד מהם. אני רוצה להציג לכם את מה שאני קורא לו "ארגז הכלים להזזת ערים". הכלים הללו משרתים את התושבים כשהם באים להזיז ערים. אני רוצה להראות לכם איך אנחנו יכולים להשתמש באותם כלים כדי שאנחנו נצליח להזיז ערים.

אז היום אנחנו נכיר את "ארגז הכלים להזזת ערים", שעומד גם לרשות התושבים וגם לרשותנו. אני אציג לכם אותו עם דוגמאות פרקטיות מהארץ ומהעולם, ואני מאמין שכבר היום תוכלו להתחיל להשתמש ב"ארגז הכלים להזזת ערים" בעצמכם.

 

בואו נעיף מבט מלמעלה על "ארגז הכלים להזזת ערים", ואחר כך נצלול לתוך כל אחד מהכלים שלנו:

1) לפתוח את הראש

2) להביא נתונים

3) לנסח את הרעיון

4) להתמקד באנשים

5) לדעת לספר סיפור

6) לצאת לשטח

יאללה. בואו נתחיל.

 

1) לפתוח את הראש -

לפעמים אנחנו נתקלים בבעיה שאין לנו בראש את הפתרון עבורה. זו הנקודה שבה אנחנו צריכים להיפתח לעולם, להתחיל לקבל השראה מכל מיני מקומות. תזכרו שאנחנו נמצאים בעידן של מידע זמין מאוד, ואנחנו אף פעם לא מפסיקים ללמוד. פעם הייתה תפישה שהלימודים נגמרים באוניברסיטה, ואז אנחנו יודעים את כל מה שצריך לדעת. היום ברור לנו שאנחנו חיים בלמידה מתמדת. אנחנו חייבים להישאר מחוברים לערוצים של מידע.

ככה גם תושבים נפתחים לרעיונות שדרכם אפשר לשפר את החיים בעיר. הדוגמא הראשונה שלנו היא ארגון אמריקאי בשם Safe Routes to School. הארגון הזה מעודד הורים לבדוק את דרכי הגישה לבתי הספר של הילדים. הוא גם מעודד אותם לארגן פעילויות לשיפור הבטיחות בדרכים. מדי חודש יש להם הרצאה אינטרנטית (וובינר), שמתחברים אליה עשרות או מאות הורים. כך הם לומדים איך לשפר את החיים שלהם בעיר. באחת ההרצאות הללו, שאני מאוד התחברתי אליה, דיברו על טקטיקות להגברת המעורבות של מתנדבים בפעילויות של הגברת הבטיחות בהליכה לבית הספר (קישור). אנחנו רואים כאן אנשים שהייתה להם בעיה. הם היו מודאגים מהבטיחות של ילדיהם בהליכה לבית הספר. הם לא ידעו מה הפתרון, אבל כשהם חיפשו אותו, הם נחשפו למידע חדש שנתן להם תשובה. זה קורה בתנאי ששומרים על ראש פתוח.

גם אנחנו יכולים לאמץ את הגישה הזו. לא להיאטם עם הידע שיש לנו, אלא לפתוח את הראש. לחפש את המידע שייתן לנו פתרון לבעיה שאנחנו לא יודעים מה הפתרון שלה. זה אומר שצריך להיות בלמידה מתמדת. כל הזמן להיות מחוברים לערוצי מידע, כמו דפי פייסבוק, קבוצות וואטסאפ, ניוזלטרים. ככה גם נקבל השראה לרעיונות חדשים. הנה המלצה מיוחדת איך אנשי שלטון מקומי יכולים בשנייה אחת להתחבר לערוץ מידע רלוונטי - ארגון Engaging Local Government Leaders, ובקיצור ELGL, שם לו למטרה להפוך את השלטון המקומי לאנושי יותר. יש לזה הרבה משמעותיות שאני לא אפרט אותן, אבל שווה להירשם לעדכונים מהם ולהתחיל לצרוך את המידע שהם מספקים. יש להם גם פודקסט שאפשר להאזין לו, ובייחוד אני ממליץ על אחד הפרקים שאני אהבתי באופן אישי - הוא עוסק בתפקיד חדש בעיריית דטריוט, שנקרא "מספר סיפורים ראשי" (קישור). מה זה בדיוק אומר, תצטרכו להקשיב לפרק, אבל אני חושב שזה התפקיד הכי מגניב שיכול להיות למישהו בשלטון המקומי.

אנחנו עדיין בכלי הראשון שלנו, שקראתי לו "לפתוח את הראש". נתתי דוגמא לאיך שתושבים משתמשים בו, ואיך שאתם יכולים להשתמש בו. אני גם רוצה לתת דוגמא אישית שלי. הזכרתי את הניוזלטר שאני מוציא בעברית, שנקרא "מהנעשה בערינו" (קישור). התכנים שאני בוחר כשאני עורך את גליונות הניוזלטר - הם מגיעים אלי דרך עשרות ארגונים שאני עוקב אחריהם. עמותות, מוסדות אקדמיים, גופים ממשלתיים, בתי ספר לתכנון ואדריכלות ועוד. כל פעם שאני נתקל בארגון חדש אני נרשם לקבלת עדכונים ממנו, ועם הזמן הצטבר אצלי ידע חדש שהעשיר אותי מאוד.

אני אשתדל בכל כלי שאני אספר עליו לתת שלוש דוגמאות באופן הזה - איך התושבים עושים זאת, איך אנשי מקצוע יכולים לעשות זאת, וגם דוגמא אישית שלי - ולהיות כמה שיותר פרקטי מבחינת ההמלצות שלי אליכם.

 

2) להביא נתונים -

הכלי השני שלנו הוא להביא נתונים. מייקל בלומברג היה ראש עיריית ניו יורק. הקרן הפילנתרופית שלו תומכת היום בצוותי חדשנות בערים רבות בעולם. לא ברור אם הוא באמת היה אומר את זה, אבל מייחסים לו את המשפט הבא: "In God we trust - everyone else, bring data". ובעברית: "באלוהים אנחנו מאמינים. כל השאר - תביאו נתונים". המשמעות היא שעליכם להביא נתונים אם אתם רוצים שיאמינו לכם.

אז הכלי השני שלנו ב"ארגז הכלים להזזת ערים" עוסק בנתונים. נתונים הם אולי הדבר החזק ביותר שעומד לרשותנו ככלי שכנוע. כדי שיתחילו לקחת אותנו ברצינות, אנחנו צריכים להביא נתונים. לפעמים הנתונים זמינים ורק צריך לגשת ולשלוף אותם. לפעמים צריך לאסוף אותם באופן אקטיבי, ואפילו לעשות מחקר של ממש. והכי חשוב - את הנתונים צריך להציג, ולעשות זאת באופן משכנע.

איך התושבים עושים את זה? דוגמא לפרויקט ישראלי - מיזם שנקרא Anyway מבית "הסדנא לידע ציבורי" (זו עמותה שמקדמת את חופש המידע בישראל). המיזם מסווג את כל תאונות הדרכים שאירעו בישראל בשנים האחרונות ושם אותן על מפה (קישור). זה כלי שפיתחו אותו מתנדבים, והוא משמש תושבים כדי להצביע על כבישים מסוכנים בעיר מגוריהם.

איך אנשי שלטון מקומי עושים זאת? קחו דוגמא מעיריית לונדון. מי שאחראי שם על תחבורת אופניים רצה להראות עד כמה נתיב אופניים מסוים הוא סיפור הצלחה. לכן, הוא הציב עמוד אלקטרוני שמודד ומציג את מספר הרוכבים שעוברים בנתיב האופניים (קישור).

איך אני עשיתי זאת? מאוד עניינו אותי הנתונים של זכאות לבגרות. רציתי לראות אם יש קשר בין זכאות לבגרות לבין תקציבי החינוך של רשויות מקומיות. ניגשתי לנתונים שהיו זמינים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ועשיתי מחקר על ערים וחינוך (קישור). המסקנה שלי הייתה שברשויות שמשקיעות יותר בחינוך יש באמת אחוז גבוה יותר של זכאות לבגרות. עם זאת, יש איזושהי נקודה שממנה ההשקעה הזו הולכת לפח, ולא רואים יותר שיפור בזכאות לבגרות.

גם התושבים, גם אנחנו - יש לנו פה כלי מאוד חזק, שחשוב להשתמש בו כשבאים להזיז ערים - להביא נתונים.

 

3) לנסח את הרעיון -

הרעיון הוא אבי ההמצאה. כל צעד חדש מתחיל ברעיון כלשהו. הכלי השלישי ב"ארגז הכלים להזזת ערים" הוא לנסח את הרעיון. פה אני לא אעשה הפרדה בין התושבים לבינינו. אני אדבר על האופן שבו כדאי לגבש רעיון חדש בצורה שתגדיל את הסיכוי שלו לצאת אל הפועל. זה רלוונטי עבור כל אחד ובכל מצב.

קודם כל צריך להעלות את הרעיון על הכתב. בתוך הראש, הכל נשמע הגיוני, אבל ברגע שמוציאים אותו החוצה, מגלים שלא כל כך פשוט להסביר את הכוונה. ברגע שצריך לנסח בכתב, תהליך הניסוח גורם לכך שהדברים מתחדדים.

כתבתם? יש לכם את זה? תציגו את הרעיון. אל תפחדו מביקורת. בנקודה הזו, אתם כבר משוכנעים שהרעיון שלכם טוב, והגיע הזמן לנסות לשכנע את הסובבים אתכם. בשיחה איתם פתאום תגלו שיש מכשולים שלא חשבתם עליהם.

כדי לשכנע את הסובבים אתכם, תצטרכו להצביע על הבעיה שבכוונתכם לפתור. תצטרכו להציע פתרון ברור, כלומר, שברור מה יש לנו להרוויח משינוי של המצב הקיים.

השאיפה היא שהרעיון יהיה כמו דיקור - שינוי קטן שעושה אפקט גדול. כלומר, מינימום עלות ומקסימום תועלת. רצוי שתהיה אפשרות לנסות את הרעיון - או באופן זמני או בקנה מידה קטן. כשיש אפשרות לעשות ניסוי מקדים, גדלים הסיכויים שהרעיון שלכם ייצא אל הפועל, כי מקסימום יהיה אפשר לחזור למצב ההתחלתי אם לא הצלחנו להשיג את התוצאה הרצויה.

אני חוזר על מה שאמרתי בקצרה - כדאי שהרעיון שלכם יהיה כמו דיקור, כלומר, מינימום עלות ומקסימום תועלת. רצוי שיהיה אפשר לנסות אותו - באופן זמני או בקנה מידה קטן. מומלץ קודם לכתוב את הרעיון ואז לספר עליו לאנשים. זאת דרך להזמין ביקורת ולשפר את יכולת השכנוע שלכם.

הנה כמה דוגמאות לרעיונות טובים מערים ברחבי העולם:

 

טיימס סקוור, ניו יורק -

הבעיה: עומסי תנועה, רעש, זיהום אוויר.

הרעיון: סגירה זמנית של האזור.

עם הזמן, זה הפך לפתרון קבוע (קישור).

שימו לב שגם יוזמת הפרויקט, ג'נט סאדיק-קאן, מספרת: "אם זה היה מהיר יותר וטוב יותר לעסקים השארנו את זה, ואם זה לא עבד, לא קרה כלום".

 

חניון מרילבון, לונדון -

הבעיה: חניון משעמם חסר פעילות.

הרעיון: להשתמש בשטח כשוק איכרים בסופישבוע (קישור).

 

טויאמה, יפן -

הבעיה: איך מעודדים אוכלוסייה מזדקנת לצאת מהבית (כדי שיהיו בריאים יותר, פיזית ומנטלית)?

הפתרון: בגן החיות העירוני מציעים כניסה חינם לסבא או סבתא שבאים עם הנכד או הנכדה (קישור).

 

אוקלהומה סיטי, ארה"ב -

הבעיה: הרבה תושבים בעודף משקל.

הפתרון: מכריזים על אתגר הליכה ברגל שמטרתו שכולם ביחד יורידו ממשקל גופם 500 טון (מיליון פאונד). מחלקים פדומטרים לתושבים כדי לעודד אותם להשתתף באתגר (קישור).

 

4) להתמקד באנשים

הכלי הרביעי ב"ארגז הכלים להזזת ערים" הוא להתמקד באנשים, לשים לב לאנשים. כל רעיון צריך להתקדם דרך מערכת ארגונית, שבה יש כל מיני שומרי סף. התושבים שיבואו אל העירייה עם בקשה או רעיון שהם רוצים לקדם יגלו אם מולם נמצאים מכשולים בדרך אל היעד, או בני אדם עם כוונות טובות ועם חששות מובנים.

גם אתם תיתקלו באנשים שמעליכם ותגלו את אותו הדבר. כדי לקרב את הרעיון שלכם לכדי מימוש, עליכם לא רק למצוא את איש הקשר המתאים ביותר, אלא גם להדליק אותו על הרעיון. עוד משהו שחשוב לשים לב אליו הוא ששווה להתחיל מלמטה ולבנות רשת של תומכים ברעיון.

הפעם אני אתן שתי דוגמאות משלי. דוגמא אחת של כישלון, ודוגמא אחת של הצלחה.

כתושב בתל אביב מאוד עצבן אותי שבכל פעם שיש מרתון, תולים המון שלטים שמודיעים לנהגים איפה מותר לחנות ואיפה אסור, אבל בתחנות האוטובוס לא שמים אפילו שלט אחד שמודיע על שינויים בתחבורה הציבורית. אז תליתי את השלטים הללו בעצמי, וכתבתי לעירייה שזה לא בסדר. במרתון האחרון באמת שמו שלטים כאלה, בין השאר בגללי (קישור), אבל אני מגדיר את זה ככישלון. למה? לא הצלחתי להגיע למי שצריך כדי שהדבר הזה יקרה, לא הצלחתי להדליק אנשים על הרעיון הזה, לא הצלחתי לרתום איתי עוד תושבים שילכו איתי לעירייה וידרשו את זה. מה שעשיתי היה מעין מאבק של תושב אחד מול העירייה, וזה מבחינתי כישלון. גם שלי וגם של העירייה. כתבתי פוסטים בפייסבוק, עליתי לדבר ברדיו, באתי לפגישה בעירייה, אבל לא הצלחתי לטוות קשרים עם אנשים שיכלו לתמוך במטרה שלי.

לעומת זאת, הייתי פעם אחת בכנסת בירושלים, ואז הייתי צריך להגיע לפגישה במרכז העיר. מי מכם שהיה בכנסת ואז הלך דרך גן סאקר לאזור רחוב המלך ג'ורג' יגלה שזו לא הליכה ארוכה. משהו כמו 25 דקות בהליכה כיפית, אפשר להגיע מהכנסת לשוק מחנה יהודה. אבל אין שום דרך לדעת את זה. אין שביל, אין שילוט, אין מפה. בכלל, כל האזור של הכנסת מתייחס להולכי רגל כאל חייזרים, כאילו הדרך היחידה להגיע היא עם אוטו. החלטתי לפנות לצוות תוכנית אב לתחבורה ירושלים, שזה הגוף שמתכנן את כל התחבורה בבירה. זה לא היה קל, אבל הצלחתי למצוא שם את חיים. לקח לי כמה מיילים להסביר לו מה החשיבות של הליכה ברגל, ולמה צוות תוכנית אב לתחבורה ירושלים צריך לקחת את זה על עצמו. אחר כך נפגשנו, והדלקתי אותו על הרעיון. אגב, הוא בכלל לא היה אחראי על התחום הזה. פשוט הכירו אותו במשרד כמי שמגיע לעבודה על אופניים, אז החליטו שזה יהיה שידוך טוב בינינו. התחלנו ביחד יוזמה - קבוצת חשיבה בנושא קידום של הליכה ברגל בירושלים. הצלחתי להביא כמה חברים אורבניסטים כמוני שגרים בירושלים. נפגשנו שלוש פעמים - פעם אחת הצגתי את הרעיון וכל אחד סיפר מה מעניין אותו לחקור בתחום של הליכה ברגל שאפשר יהיה להביא לירושלים. בפעם השנייה כל אחד הציג את המחקר הקטן שהוא עשה, ואיך הוא רואה את זה בא לידי ביטוי בירושלים. בפעם השלישית שנפגשנו, הצגנו את העבודה שלנו לבוס של חיים. מה יצא מזה? למעשה, כלום. אף שביל חדש לא נסלל, אף שלט לא הותקן, אף מפה לא שורטטה. אבל זה כן נחשב בעיני להצלחה - מצאתי את האיש קשר הנכון, הדלקתי אותו על הרעיון, הצלחתי להקים רשת של תומכים, ואפילו הצלחנו להגיע לתוצר מאוד יפה בסוף התהליך (מסמך שמתעד את התהליך  שעשינו).

שתי הדוגמאות הללו קצת מבלבלות, כי הן חושפות פער, שחשוב להתעכב עליו. אין קשר בין התהליך לבין התוצאה. לפעמים התהליך הוא לא טוב, אבל מביא לתוצאה הרצויה - כמו בדוגמא הראשונה. לפעמים התהליך הוא טוב, אבל לא מביא לתוצאה הרצויה - כמו בדוגמא השנייה. מה שאני רוצה להמליץ לכם להתמקד בו זה התהליך. תוודאו שהתהליך שאתם עושים הוא טוב, שאתם ניגשים לאיש קשר הנכון, מדליקים אותו על הרעיון, ובונים סביבכם רשת של תומכים. בסופו של דבר, הכל אנשים. אל תתמקדו רק בהשגת התוצאה הרצויה. אין לכם שליטה על מה תהיה התוצאה, רק על התהליך. ובתהליך חשוב מאוד להתמקד באנשים.

 

5) לדעת לספר סיפור

רעיונות טובים, אפילו מעולים, צריכים לבוא בתוך הקשר. כל רעיון, יש איזשהו סיפור מאחוריו. בין אם זה הסיפור האישי שלכם שהוביל אתכם לקדם דווקא את הרעיון הזה, ובין אם זה הסיפור של הרשות שבה אתם עובדים, יש איזשהו סיפור שאתם צריכים לדעת לספר כדי שהרעיון שלכם יהיה לא סתם רעיון, אלא מחויב המציאות.

התכונה האנושית הבולטת ביותר היא היכולת לספר סיפור. המציאות היא לכאורה אובייקטיבית, אבל אנחנו בני אדם - אנחנו לא רואים את המציאות, אלא שומעים סיפורים. אז הכלי החמישי ב"ארגז הכלים להזזת ערים" הוא לדעת לספר סיפור. הכוונה שלי היא לדעת לספר את הסיפור שיקדם את השגת המטרה שלכם.

בואו נלמד מהתושבים - איך מספרים סיפור שמקדם את השגת המטרה? קחו לדוגמא את קבוצת האימהות בבריסטול. הן רצו שהילדים שלהם יוכלו לשחק בחוץ ללא חשש מתנועת המכוניות בכביש. לשם כך, היה צריך לסגור את הכביש לתנועת מכוניות. אבל אז היו אומרים להן "מה פתאום, זה לחסום כבישים, זה נורא". אז הן החליטו לספר סיפור אחר, ובמקום לדבר על רחובות סגורים לתנועה, הן קראו לזה "רחובות פתוחים לילדים" (קישור). הן הפכו את הסיפור כך שיתאים למטרה שלהן. זה התפשט לעוד ערים בעולם, שבהן סוגרים כבישים לתנועת מכוניות, וקוראים לזה Open Streets.

איך רשות מקומית יכולה לספר סיפור? בלונדון רצו להקים גשר חדש מעל התמזה, הנהר הראשי של העיר. למעשה, זה התחיל מיוזמה של כמה תושבים שהקימו עמותה כדי לקדם את הפרויקט, אבל ראש העיר הקודם של לונדון, בוריס ג'ונסון, התלהב והחליט שהעירייה תתמוך בהקמת הגשר. אבל היו תושבים שהתרעמו על הגשר הזה, שהיה אמור להיות מתופעל על ידי חברה פרטית. בקיצור, התעוררה איזושהי התנגדות לפרויקט, אז מה היה הסיפור שהרשות המקומית בחרה לספר? היא סיפרה על גשר שהוא פארק (קישור). הגשר הזה לא נועד רק כדי שיחצו את התמזה. הוא נועד לשמש כריאה ירוקה עבור 10 מיליון תושבי לונדון רבתי. בסופו של דבר, הפרויקט הזה לא יצא לדרך, כי ראש העיר התחלף והוא החליט שלא לתמוך ביוזמה.

איך אני מספר סיפור? אחד הדברים הראשונים שעבדתי עליו כשהתחלתי לייעץ לגופים ציבוריים, היה בקשר לעבודות של הרכבת הקלה בתל אביב. המוטו של נת"ע (החברה הבונה את הרכבת הקלה בגוש דן) היה "קשה עכשיו, הקלה אחר כך". כשרק התחילו העבודות, היו כתבות נוראיות על הפקקים שנת"ע עושה. כשהתחלתי לעבוד מולם על איך אפשר לחבר בין הפרויקט לבין התושבים, באתי בגישה אחרת. במקום להתנחמד ולהגיד "אנחנו קצת מפריעים עכשיו, אבל יהיה בסדר", הצעתי להם לספר סיפור אחר. במקום לחזור על הסיפור שנת"ע עושים פקקים, הצעתי את הסיפור הבא: נת"ע עושים היסטוריה. זה היה מסר הרבה יותר עוצמתי. זה הפחית את ההתעסקות בתלונות על הפקקים. גם הסרטונים של נת"ע הפכו מסרטוני אנימציה חמודים כאלה לסרטונים שממחישים את גודל השעה - סוף סוף תהיה רכבת תחתית בתל אביב. כשהציבו את הקרון של הרכבת הקלה בקצה של שדרות רוטשילד, בספטמבר 2017, הזמינו אותי להרצות על ההיסטוריה של הרכבת הקלה בגוש דן (קישור). ככה המחשתי את החיבור האולטימטיבי בין העבר להווה, והדגשתי עד כמה נת"ע באמת עושים היסטוריה.

 

6) לצאת לשטח

התחלנו לגלגל איזשהו רעיון, ואנחנו רוצים לקדם את הביצוע שלו. אחד הדברים שמאוד יכולים לעזור בזה הוא לצאת לשטח. זה הכלי השישי ב"ארגז הכלים להזזת ערים". היציאה לשטח עוזרת לנו לראות את הדברים בעיניים ולהבין טוב יותר במה דברים אמורים.

בואו נלמד מהתושבים - במאות ערים ברחבי העולם, תושבים מתארגנים כדי להוביל סיורים עירוניים. זה נקרא פסטיבל הליכות ג'יין (קישור). הוא מתקיים מדי שנה בחודש מאי, ומעלה על נס את פעילותה של האורבניסטית המפורסמת ג'יין ג'ייקובס. הסיורים הללו חושפים בפני התושבים איכויות עירוניות שצריך לשמר, וגם דברים בעיר שצריך לשפר, ברוח הרעיונות של ג'יין ג'ייקובס שבוודאי נתקלתם בהם.

איך אנחנו יכולים לרתום את העניין הזה לטובתנו? זה לא פשוט לארגן סיור בשטח. הרבה פעמים יחששו לאשר לכם פעילות כזו, אבל תתעקשו על זה. למה חוששים? לפעמים לא רוצים למשוך תשומת לב לפרויקט מסוים, לפעמים חוששים שבמהלך הסיור מישהו ייפול ויתבע את העירייה או משהו. אני מאוד תומך בעניין הזה של סיורים בשטח, ולכן אני מעודד אתכם להתעקש על זה. במקום לשבת בכיתה עם מצגת, יוצאים לסיור באיזה יום שישי, עם חיוך על הפנים. קחו לדוגמא שתי עיריות שארגנו סיורים מודרכים לתושבים בחודשיים האחרונים - גבעתיים והרצליה (בסיור של הרצליה הייתי מעורב באופן אישי). בשתי העיריות החליטו להוציא את התושבים לשטח כי הבינו שלראות את הדברים בעיניים זה עושה אפקט אדיר (קישור).

דוגמא אישית שלי היא הורדת כיכר דיזנגוף. לקראת תחילת העבודות, ראיתי שיש התעניינות מאסיבית בנושא, ולכן יזמתי סיורי פרידה מהכיכר. זה היה להיט, ובאו יותר מ-350 איש לסיורים שאני הדרכתי, שעסקו גם בהיסטוריה של הכיכר וגם בעתיד שלה. החברה העירונית שעשתה את הפרויקט הזה לא תמכה בסיורים שלי, כי היא לא רצתה למשוך תשומת לב ולעורר התנגדות בקרב התושבים ובעלי העסקים. לדעתי, ההצלחה מדברת בעד עצמה. (קישור) אגב, למתעניינים - ככה הכיכר נראית בימים אלו, והעבודות צפויות להסתיים ביוני.

 

לסיכום - בואו נחזור על "ארגז הכלים להזזת ערים":

1) לפתוח את הראש

2) להביא נתונים

3) לנסח את הרעיון

4) להתמקד באנשים

5) לדעת לספר סיפור

6) לצאת לשטח

 

הצגנו הרבה דוגמאות פרקטיות, שממחישות איך התושבים משתמשים בו, ואיך אנחנו יכולים להשתמש בו. כבר היום אתם יכולים להתחיל להשתמש ב"ארגז הכלים להזזת ערים" בעצמכם. אני מקווה שתקבלו את הטענה שלי שהתושבים הם נכס, ואפשר ללמוד מהם ולהפוך אותם לשותפים לדרך. אני רוצה להזכיר לכם להיכנס לאתר שלי Urbanizator.com - תלחצו על ניוזלטר ותכניסו את המייל שלכם כדי לקבל את "מהנעשה בערינו". אני רוצה להודות לכם על ההקשבה, ואל תחששו להיות איתי בקשר. לי קוראים תומר שלוש. תודה רבה!

Tomer CheloucheComment