12 || תיירים ותושבים
ונציה הפכה להיות קרבן של ההצלחה של עצמה. כל שנה מבקרים בעיר התעלות והגונדולות למעלה מ-20 מיליון תיירים. כדי להתמודד עם העומס התיירותי, נערך בסוף השבוע האחרון ניסוי - שערים שהוצבו בנקודות שונות בעיר ניתבו את התיירים לאטרקציות המרכזיות, והרחק משאר חלקי העיר שיועדו לתושבים בלבד. על אף שהניסוי לא הופעל במלואו, המקרה המיוחד של ונציה מעלה כמה שאלות. למי העיר שייכת? אלו עוד ערים מתמודדות עם עומס תיירותי? ומה אנחנו בישראל יכולים ללמוד מהמקרה? תומר שלוש משוחח עם גואל פינטו בתוכנית הרדיו "גם כן תרבות". שודר ב-3/5/2018 בתחנת הרדיו "כאן תרבות" של תאגיד השידור הציבורי "כאן". האזנה נעימה!
> תיירים ימינה, תושבים שמאלה...
> Venice poised to segregate tourists...
הרחבה
ערים אוהבות תיירים. כשמגיעים אנשים מבחוץ, זה מזרים כסף לכלכלה המקומית. אז לא פלא שכל עיר רוצה שיגיעו אליה יותר תיירים, שהם יישארו יותר זמן, ויבזבזו בה יותר כסף. ערים אפילו עושות מאמצים אדירים כדי למתג את עצמן, ועושה רושם שעכשיו הן קוטפות את הפירות. איך רואים את זה? היום אנשים כבר לא אומרים שהם טסים לאיטליה, לצרפת או לספרד. אנחנו אומרים שאנחנו טסים לרומא, לפריז או לברצלונה. המוצר התיירותי הפך להיות ממוקד ברמת העיר. מערכת היחסים בין ערים לבין תיירים היא בסך הכל מאוד טובה, ולכן ההתנהגות של ונציה היא מאוד מפתיעה.
זה לא רק שוונציה מפתיעה אותנו בכך שהיא אומרת שהיא לא רוצה יותר תיירים. זה עניין כמותי שגם אפשר להבין אותו. העניין היותר משמעותי הוא השאלה הרחבה יותר - למי העיר שייכת? האם ונציה שייכת לתושביה, או שהיא שייכת לכל העולם? האם לעיר, שיש לה גם חשיבות היסטורית ותרבותית כלל עולמית, יש זכות לסגור את עצמה מפני תיירות נכנסת?
ונציה - עיר התעלות והגונדולות - מאוד מיוחדת. ברור למה היא אטרקציה תיירותית. במשך שנים דיברו על "שקיעתה של ונציה" - על הסכנה שנשקפת לעיר מעליית מי הים. היום מתברר שהיא מתמודדת עם סכנה אחרת. במקום לשקוע במים, היא חווה צונאמי של תיירים. כדי להבין את חומרת המצב, בואו נחשוב על עיר בסדר גודל של גבעתיים. עכשיו דמיינו שגבעתיים צריכה להתמודד עם תיירות בסדר גודל של כל מדינת ישראל כפול 7. זה המצב של ונציה. היום גרים בחלק ההיסטורי של ונציה לא יותר מ-60 אלף איש. כל שנה מגיעים לעיר כ-20 מיליון תיירים. יש ימים שמבקרים בעיר 150 אלף, לפעמים 200 אלף תיירים. דמיינו שבעיר שבה אתם גרים, ליד כל תושב יש שלושה-ארבעה תיירים.
ונציה היא בעצם קרבן של ההצלחה של עצמה. וזה אירוני, כי אחד התיירים הראשונים בהיסטוריה הוא בעצם הסוחר הוונציאני, מגלה הארצות מרקו פולו. הוא יצא מוונציה לפני 700 שנה כדי לתור ארצות רחוקות, ואחר כך חזר לוונציה וכתב על מסעותיו. התיירות, שהתחילה בוונציה, חזרה אליה כמו בומרנג, והגיע לרמות שמרקו פולו לא היה יכול לדמיין. העיר משמשת היום יותר כתפאורה למאות אלפי תיירים שנוהרים אליה באוניות, מסתובבים בעיר, ועוזבים כמעט מבלי לתרום לכלכלה המקומית. בעצם ונציה הפכה להיות מעין פארק שעשועים - כמו דיסנילנד. וזו נקודה חשובה, כי בעצם ונציה איבדה מהאותנטיות שלה, מהחיות שלה.
ראש עיריית ונציה לואיג'י ברוניארו (Luigi Brugnaro) הוא הראשון בתפקיד הזה שמגיע מהימין הפוליטי, חמוש באידיאולוגיה שמרנית. הוא מנסה קצת לסגור את ונציה, הוא מנסה להרים מחדש חומות שכבר נפלו. בימים האחרונים הייתה חופשה ארוכה באיטליה, וצפו שיגיעו כ-200 אלף מבקרים בבת אחת. אז ברוניארו הודיע שיציבו קרוסלות כאלה שינתבו את התיירים למקומות התיירותיים, והם לא יורשו להגיע לחלקים אחרים של העיר. חלק מהתושבים זעמו על כך, אחרים בירכו על כך. בכל מקרה, הניסוי הזה עבר בינתיים כמעט ללא אירועים מיוחדים. למעשה, הפרסום כנראה גרם לכך שהרבה אנשים פשוט נמנעו מלהגיע, אז ככל הנראה השערים נשארו פתוחים ולא באמת נוצרה הפרדה בין תושבים לתיירים.
לערים יש היסטוריה עשירה, וגם תיירות זה לא דבר חדש, אבל בכל זאת המקרה הזה של ונציה, של עיר שכורעת תחת עומס תיירותי, מעיד על תופעה חדשה. היא נובעת מכך שענף התיירות הפך להיות ענף כלכלי עצום שמגלגל היום 1.5 טריליון דולר.זה מספר כל כך גדול - זה בעצם 1.5 מיליון כפול מיליון, בלתי נתפש. אז כדי לעשות מזה משהו הגיוני, רק לשם השוואה - בתחילת שנות האלפיים זה היה חצי מזה. כלומר, תוך 15 שנה - עלייה של מאה אחוז. תעשיית התיירות העולמית פשוט הכפילה את עצמה בטווח זמן קצר להפליא. וזה משפיע גם על איך שהערים שלנו מתפקדות.
יש לזה כל מיני סיבות - מהעלייה ברמת החיים ועד טיסות זולות יותר - אבל השינוי הכי משמעותי הוא השינוי בתפישה שלנו. חופשה בחו"ל כבר לא נראית לנו כמותרות, אלא כמשהו נחוץ. זה כבר צורך. ככה כנראה חושבים לפחות חלק מ-1.2 מיליארד תיירים שנספרו ב-2016. איטליה היא המדינה החמישית הכי מתוירת בעולם, עם כ-52 מיליון תיירים בשנה, שזה בערך כגודל האוכלוסיה באיטליה - תייר אחד לכל איטלקי. למתעניינים במספרים - המדינה הכי מתוירת היא צרפת (82 מיליון), אחריה ארה"ב וספרד (75 מיליון כל אחת), ובמקום הרביעי סין (59 מיליון).
עומס תיירותי, זו תופעה שהיא לא רק חדשה, אלא שהיא גם הולכת ומתפשטת. כלומר, ונציה היא תקדים. יש עוד ערים שיילכו ויתקרבו לרמה של ונציה, ואנחנו נראה עוד אמצעים שאותן ערים יפתחו ויפעילו כדי להתמודד עם עומס התיירות.
למשל, מנהל התיירות של אמסטרדם דיבר בכנס על חדשנות אורבנית שנערך בתחילת השנה בתל אביב. הוא בעצם זה שאחראי ל-17 מיליון תיירים, שמגיעים מדי שנה לעיר, ולכן הוא לא מתפלא שחלק מהתושבים מכנים אותו "השטן". הוא גם סיפר שחלק מקברניטי העיר בדקו את האפשרות להסיר את השלט Iamsterdam, שהפך לאטרקציה תיירותית. למעשה, הם רצו להתיך את השלט הזה ולהפוך את המתכת לצעצועים לילדים, כי הם רוצים למחזר ולשמור על הסביבה.
זו בעיה מאוד אירופאית כי בערך חצי מהתיירות העולמית מגיעה לאירופה. למעשה, היבשת הכי קטנה בעולם, שהאוכלוסייה בה מצטמקת, מתמודדת עם מאות מיליוני תיירים בשנה. אז ברחבי אירופה אנחנו רואים כתובות כמו Tourists go home (תיירים, לכו הביתה). במקומות מסוימים אפילו הוסיפו Refugees are welcome (פליטים יתקבלו בברכה) ריססו כתובות לתיירים. רואים את זה הרבה במקומות המתוירים ביותר, למשל, בברצלונה - עיר עם מיליון וחצי תושבים, שאליה מגיעים כ-30 מיליון תיירים בשנה. זאת אומרת שכל שבועיים-שלושה עוברת בברצלונה אותה כמות מבקרים כמו אוכלוסיית העיר כולה.
מנהל התיירות של ברלין, שגם הוא ביקר בתל אביב בתחילת השנה, אמר שהבעיה אצלם היא שירותים כמו AirBNB. זה שירות שמאפשר לבעלי דירות להשכיר את הדירות שלהם לתיירים. דירות מגורים הופכות בעצם לדירות נופש, ושכונות שלמות מתרוקנות מתושבים ומאבדות מהאותנטיות שלהן. זה אירוני כי התיירים שמשתכנים בדירות של מקומיים רוצים חוויה אותנטית. התייר שואף "להיות כמו מקומי", ובעצם הוא זה שהורג את האותנטיות של המקום שהוא מבקר בו.
איך זה רלוונטי לישראל? השנה ראינו את התייר ה-3 מיליון, שזה מאוד מרגש. אנחנו עוד רחוקים מאוד מהשיאים של אותן ערים באירופה, ובכל זאת עם העלייה בתיירות לישראל זה לא מוקדם מדי להתחיל לדבר על מה שיקרה לנו בעקבות זאת.
יש לנו שתי ערים מרכזיות - ירושלים ותל אביב. בהרבה מאוד נושאים יש ביניהן מתח, וגם בתחום הזה של תיירות עירונית. תיירים שמגיעים לירושלים מגיעים יותר למטרות צליינות, הם בדרך כלל בטיול מאורגן ולרוב גם עושים טיול בכל הארץ. התיירים שמגיעים לתל אביב מגיעים יותר למטרות פנאי כמו חופשה או ביקור של משפחה וחברים, שילוב של ביזנס ופלז'ר, והם באים בדרך כלל בגפם בלי. גם בירושלים וגם בתל אביב אנחנו רואים עלייה בלינות תיירים בדירות Airbnb. זה נחשב ליותר משתלם מאשר חדר במלון. בתל אביב יש רק 8,000 חדרים בבתי מלון, בירושלים רק 10,000 - והחוסר בחדרי מלון מוביל את התיירים לבחור באופציות אחרות.
ירושלים העתיקה מאוד מזכירה את ונציה במובן מסוים. כמו שהעיר ההיסטורית של ונציה מתוחמת במים, כך גם ירושלים העתיקה מסוגרת בתוך חומה - כלומר, אין להן אפשרות לגדול יותר ממה שהן היום. בתקופות החגים אפשר לראות את כל הטקסים של מגוון העדות הדתיות שיש בירושלים, שזה מפעים, אבל מצד שני גם אפשר לראות הרבה יותר קבוצות מאורגנות שבאות לצפות בטקסים הללו מאשר משתתפים באירועים הללו.
בצורה אחרת לגמרי, תל אביב גם כן מתחילה לראות את ההשפעות השליליות של עומס תיירותי. הדעות חלוקות על מידת ההשפעה של דירות הנופש על יוקר הדיור בתל אביב, אבל יש הטוענים שהעירייה צריכה להיכנס לעניין הזה. על דירות Airbnb משלמים ארנונה למגורים, בעוד שסביר יותר להשית עליהן ארנונה בתעריף של בית מלון.
ההתנהגות של ערים נוכח התופעה הזו היא מעניינת, אבל חשוב גם לציין את הצד השני של המשוואה - ההתנהגות של התיירים. כיצד אנחנו מתנהגים כשאנחנו מבקרים בעיר זרה? הגיע הזמן שנבין שלחופשה שלנו יש מחיר, שאחרים משלמים אותו.
