IMG_9280.JPG

פודקסט

הפודקסט לקהילת האורבניסטים והאורבניסטיות בישראל

5 || מוטוקרטיה

 

הערים שלנו נשלטות על ידי מכוניות, ועלינו לחשוף את האמת הזו. אורבניסטים ואורבניסטיות בישראל לא יתפלאו לשמוע שהערים שלנו מקדשות את הרכב הפרטי, ומזלזלות במשתמשי התחבורה הציבורית, הולכי הרגל ורוכבי האופניים. כדי לראות זאת, צריך ללמוד מה הופך עיר לטובה, אז איפה לומדים את זה? זו הזדמנות לסקור את תחומי הידע של אורבניסטיות ואורבניסטים בארץ ובחו"ל. האזנה נעימה!

 

> אנשים חיכו בתחנות

> מוטוקרטיה

> סוף עידן הרכב הפרטי / אוהד קרני

 

 

טקסט מלא

לפני שנתיים שמתי לב למשהו מוזר. מדי שנה בסוף אוקטובר נערך מרוץ הלילה של תל אביב. לקראת האירוע נתלים שלטים שמודיעים על חסימות כבישים. אלא שהשלטים הללו מיועדים רק לנהגים - ברחוב מסוים יהיה אסור לחנות, רחוב אחר יהיה חסום לתנועה בשעת המרוץ. ומה עם שילוט עבור משתמשי התחבורה הציבורית? מי שעולה על אוטובוס בערב המרוץ יתחרט על זה, כי המכוניות שלפני האוטובוס לא יזוזו, והנהג יהיה אובד עצות נוכח האנשים שהוא מסיע שהולכים ומתייאשים, בעוד שהוא לא יכול לפתוח להם את הדלתות אלא בתחנה מסודרת. קרה לא פעם שאנשים פשוט נתקעו בתחנות בערב המרוץ.

החלטתי לעשות מעשה. לקחתי דף נייר, כתבתי עליו כך: "בשל מרוץ הלילה, קו 5 לא יעבור כאן", והלכתי לתלות את השלט שלי באחת מתחנות האוטובוס במרכז תל אביב. בעקבות זאת, נוצר קשר עם "15 דקות" - ארגון משתמשי התחבורה הציבורית, ועם עיריית תל אביב. לשמחתי, נערכה אחר כך פגישה בעירייה שאליה הוזמנתי יחד עם גיל יעקב, מנכ"ל "15 דקות". אני לא רוצה לומר שהדברים נפלו על אוזניים ערלות, אבל התחושה שלי בעקבות הפגישה הייתה קשה. קודם כל הסבירו לנו שמשתמשי התחבורה הציבורית יכולים להסיק את המסקנה בעצמם - אם יש כל כך הרבה שלטים שאומרים לנהגים שאסור לחנות, אז כנראה שיהיו שינויים בתחבורה הציבורית. שאלתי "איך הם אמורים לדעת אילו שינויים?" ועל כך השיבו לי שיבררו מול חברות האוטובוסים. אחר כך גם נאמר לנו שזה יקר - תשובה תמוהה, כי גם כך העירייה משקיעה לא מעט כסף (מעל מיליון ש"ח) בהפקת המרוץ. נאמר לנו שזה גם בלתי אפשרי לתלות שלטים בתחנות האוטובוס כי הן לא שייכות לעירייה, אלא לחברת הפרסום JC Decaux, וזה נושא שלם בפני עצמו.

לקראת מרתון תל אביב, כמה חודשים לאחר מכן, הזכרתי למשתתפי הפגישה ההיא שלא ייתכן היחס הזה למשתמשי התחבורה הציבורית. צריך להבהיר כאן משהו - אני לא שותף לביקורת הנשמעת בכל פעם מחדש על אירועי ספורט המוניים בעיר. רבים מתלוננים על כך שהם לא יכולים להגיע עם האוטו ממקום למקום בגלל החסימות, אבל אני דווקא מצפה בקוצר רוח לאירועים הללו. במקרה של מרתון תל אביב, העיר נסגרת ברובה לתנועת מכוניות, והרחובות הסגורים למעשה נפתחים - להולכי הרגל ולרוכבי האופניים. באחד המרתונים גם יצאתי עם חברים לפיקניק באמצע הכביש שהיה חסום מהבוקר עד הצהרים. פרסנו מחצלת, הבאנו כיסאות מתקפלים, ועשינו ארוחת בוקר על האספלט. זה היה מרגש לגלות מחדש את המרחב הציבורי, שכל כך הרבה ממנו מוקדש למכוניות, כמקום שאפשר להשתמש בו אחרת.

מה שלא בסדר בהתנהלות של העירייה, ואני מתכוון לא רק לעיריית תל אביב באופן ספציפי, אלא כדוגמא להתנהלות של ערים רבות בישראל ובחו"ל, הוא ההתמקדות בנהגים בתור משתמשי הדרך העיקריים. אני לא נכנס לוויכוח, אם צריך לקיים אירועי ספורט גדולים בעיר (לאו דווקא), האם זה תורם לכלכלת העיר (לא מצאתי נתונים חד משמעיים), והאם הפגיעה בתושבים שווה את זה (ביום המרתון גם סוגרים את בתי הספר בעיר, ובעיני רבים זה עובר את הגבול). אבל אם כבר עושים מרתון, ואם כבר מיידעים את הציבור על חסימות כבישים - אז למה הנהגים יותר חשובים ממשתמשי התחבורה הציבורית?

לא מצאתי שום מידע על שינויים בקווים באתר האינטרנט של המרתון או באתר העירייה. רק מצוין שיהיו חסימות, והפנו למוקדי השירות הטלפוניים של חברות התחבורה הציבורית. בשנים עברו גם הייתי בודק אם חברות האוטובוסים בכלל מודעות לקיומו של מרתון תל אביב, ובחלק מהחברות השיבו לי שהן עדיין לא יודעות אלו שינויים יהיו. זה כמובן מעלה את התהייה איך אפשר לתכנן מרוץ בהשתתפות אלפי אנשים, עם מערך לוגיסטי ענק, ולא לסגור מול המשטרה וחברות האוטובוסים אילו שינויים יהיו בתחבורה הציבורית.

כן היה שיפור בשנה שעברה - העירייה החלה לתלות שלטים בתחנות האוטובוס. אבל זה לא נוהל קבוע, אלא בעיקר תגובה ללחץ שהפעלנו עליה. והראייה לכך שלא מדובר בשינוי תפישתי קבוע היא שבחודש שעבר, לקראת מרוץ הלילה, לא נתלו שלטים בתחנות האוטובוס. איך ייתכן שב-2017 אנשים פשוט נתקעים בתחנות והעירייה לא רואה אחראית לכך?

הערים שלנו מפלות לרעה כל צורת תחבורה שהיא לא רכב פרטי. אולם, רוב האנשים לא רואים את זה, או שלא רואים בכך משהו רע. כדי להגיע לתובנה הזו ולהפנים אותה, צריך ללמוד מה הופך עיר לטובה. אז איפה לומדים על עירוניות? איפה נמצא החוג לאורבניזם?

בפרקים הקודמים דיברנו על אורבניזם בתור שם כולל להתרשמות שלנו מהתופעה הקרויה "עיר", הבהרנו שזה תחום ידע מגוון שהולך ותופס תאוצה. אבל אין עדיין חוג לאורבניזם. אז איפה בכל זאת אפשר ללמוד על זה? ובכן, יש כמה אפשרויות - אפשר ללמוד אדריכלות ותכנון ערים, כי מה יותר עירוני מאשר ליצור ערים? אפשר גם ללמוד גאוגרפיה עירונית, שבאמצעותה מנתחים את המבנה והתפקוד של החיות המשונות הללו שנקראות "ערים". לא רחוק משם נמצאים גם לימודי קיימות וסביבה. הם יפתחו לנו צוהר ליחסי הגומלין שבין ערים לסביבתן.

אבל בואו נפתח את המניפה, וכך נגלה שלימודי הסביבה הבנויה - מתכנון ערים דרך גיאוגרפיה עירונית ועד אקולוגיה עירונית - הם רק חלק מהספקטרום האורבניסטי. גם במדעי החברה אפשר ללמוד אורבניזם - בחוג לסוציולוגיה נגלה מיהם האנשים שגרים בערים, ומה גורם להם להזדהות ולהתחבר או להתנכר ולהתבודד. בחוג לממשל ופוליטיקה, וגם בחוג למנהל ציבורי, אפשר ללמוד על ההיבטים הפוליטיים והארגוניים של ערים - בדמות רשויות מקומיות - ועל יחסי הגומלין בינן לבין משרדי הממשלה. אם כך, במדעי החברה אפשר לשאול שאלות שעוסקות בעיר כחברה או כיישות פוליטית.

בפקולטה למדעי הרוח אפשר להביט על עירוניות מנקודת מבט פילוסופית ולשאול מהו ה"עירוני", מה הופך את העיר למה שהיא. האם העיר היא קודם כל בניינים ודרכים, או שמא רעיון שהמימוש שלו במציאות בהכרח חלקי? וגם - באיזה מובן העיר היא תופעה דתית? בחוג להיסטוריה אפשר לסקור את התפתחות העיר - מימי הפוליס היוונית ועד המגה-מטרופולינים של העידן הנוכחי. כאן נוכל גם לראות איך התפתחות העיר קשורה גם לאירועים היסטוריים, כמו המהפכה התעשייתית והמהפכה המדעית.

רוצים משהו פחות ערטיאלי, יותר פרקטי? בבקשה. במכללות הטכנולוגיות נלמד איך להנדס חומרה עבור מי שרוצים לשתול סנסורים בכל מיני פינות ברחבי העיר ולאסוף נתונים. החיישנים האלה ייתנו לנו מידע יקר ערך על מדדים שונים - איכות האוויר, רמת הרעש, עומסי התנועה ועוד. במדעי המחשב נלמד לכתוב קוד לאפליקציה שמרכזת את הנתונים הללו, וגם אוספת פניות תושבים שמעובדות ומועברות מיד לטיפול המחלקה הרלוונטית ברשות המקומית.

ובכן, מידע לא חסר, וגם המגוון מאוד קורץ לעין. ככל שעובר הזמן גם נפתחים קורסים מיוחדים למקצועות אורבניסטים חדשים. למשל, המרכז לעירוניות בת ים פותח בימים אלה קורס מיוחד ליועצי שיתוף ציבור. אלה האנשים שמועסקים על ידי יזמים או על ידי הרשויות המקומיות כדי לתווך לתושבים את המידע התכנוני-משפטי על פרויקטי נדל"ן בעיר. בשנה שעברה אני לקחתי חלק בקורס מיוחד ב-לונדון סקול אוף אקונומיקס, קורס מרתק על ערים גלובליות, שהן ערים שמתבלטות בקשרים הבינלאומיים שלהן, ושיש להן סט מיוחד של אתגרים והזדמנויות שמבחין אותן מערים אחרות.

אני מאמין שאי אפשר להפריד בין הדיסציפלינות שקשורות לעירוניות. מתכנן ערים שלא יכיר את התחום של קיימות עירונית, לא יידע לתכנן ערים עם טביעת רגל אקולוגית נמוכה. עובדים ברשויות המקומיות צריכים להכיר את הנושא של ערים חכמות בכדי להבין איך הטכנולוגיה מביאה לשיפור איכות החיים של התושבים. היסטוריונים של ערים יכולים להסביר תופעות כמו נדידה של אנשים ומקומות עבודה ממניעים כלכליים, ותובנות מסוג זה יכולות להעשיר כלכלנים מקומיים. לכן, אורבניזם הוא גוף ידע בין-תחומי. הגוף הזה גדל כל הזמן בזכות המאמצים של אורבניסטיות ואורבניסטים מכל העולם, שכל אחד ואחת מהם מביא את המומחיות שלו. הקהילה שיוצרת את הידע על ערים היא יתרון משמעותי. אף אדם לא יכול להכיר הכל ולדעת הכל, ורק במפגש בין אנשים שכל אחד תורם מידיעותיו יכולים להיווצר רעיונות חדשים ושיתופי פעולה שלא ניתן היה לדמיין. הרעיון הזה הוא גם מה שעומד בבסיס הקסם של העיר - היא מאפשרת מפגש בין אנשים והחלפת רעיונות.

וממש ככה, באמצעות החלפת רעיונות עם אורבניסטים אחרים, התחלתי להפנים את אחת התובנות הכי קריטיות באורבניזם של ימינו - הערים שלנו מפלות לרעה כל צורת תחבורה שהיא לא רכב פרטי. אורבניסטים ותיקים בוודאי לא יופתעו מהקביעה הזו, כי הם יודעים לזהות את זה מתוך התבוננות בערים שבהן אנחנו חיים. קחו את הרשימה הבאה, ובדקו אם העיר שלכם נשלטת על ידי מכוניות:

1) בעיר שנשלטת על ידי מכוניות, אם תחנו את המכונית על המדרכה, יכול להיות שלא תקבלו קנס, לא כי זה לא חוקי, אלא משום שפקחי העירייה קיבלו הוראה להעלים עין בשעות מסוימות. אבל בחיים לא תראו רוכב אופניים תופס חנייה של אוטו, כי זה בלתי נסלח.

2) בעיר שנשלטת על ידי מכוניות, תוכלו להזמין דרך האינטרנט תו חנייה מהעירייה, והוא יישלח אליכם בחינם עם שליח עד הבית תוך שלושה ימי עסקים, ואיתו תוכלו לחנות בחינם בכל רחבי העיר. אבל אם אין לכם אוטו, אז לא תקבלו כלום.

3) בעיר שנשלטת על ידי מכוניות, כשאתם נוסעים באוטו בעיר, הרמזורים מתוזמנים כך שיהיה לכם "גל ירוק". אבל כשאתם הולכים ברגל, הרמזורים במעברי החצייה מתעללים בכם, עד שאתם מתייאשים וחוצים באדום.

4) בעיר שנשלטת על ידי מכוניות, כשאתם מדווחים לעירייה על תמרור שנפל או רמזור שהתקלקל, צוות של טכנאים יגיע למקום תוך זמן קצר. אבל אם אתם משתמשים בתחבורה הציבורית, ותבקשו מהעירייה שיתקינו שלט בתחנת האוטובוס עם מידע על הקווים שעוצרים בה, יעברו חודשים רבים עד שייענו לבקשתכם.

5) בעיר שנשלטת על ידי מכוניות, כשאתם מתלוננים על "מצוקת החנייה", העירייה מסבירה שהיא בונה חניונים תת קרקעיים ומנסה להקל עליכם. אבל כשאתם מתלוננים על כך שאין מקומות חנייה לאופניים או שהמדרכות צרות, תיתקלו במשיכת כתף רפה בנוסח "אין מה לעשות".

6) בעיר שנשלטת על ידי מכוניות, כשאתם מתקשרים למוקד העירוני, מה הדבר הראשון שמציעים לכם לעשות? לברר להיכן גררו את האוטו.

7) בעיר שנשלטת על ידי מכוניות, בכניסה לבתי הספר יש אזורי עצירה מיוחדים שנקראים "נשק וסע", שמעודדים אנשים להביא את הילדים באוטו לבית הספר. לעומת זאת, הליכה לבית הספר לא זוכה לשום עידוד, ולאחרונה גם יצאו למלחמת חורמה בילדים שרוכבים על אופניים חשמליים ומגיעים איתם לבית הספר.

8) בעיר שנשלטת על ידי מכוניות, כשאתם מנסים לעבור עם האוטו ליד אתר בנייה, היכן שמשפצים בניין או כיכר, סידרו לכם כביש זמני שאפשר לעבור בו. אבל אם אתם הולכי רגל, במקרה הטוב סידרו לכם מעבר צר ומפחיד, או שפשוט תיאלצו לרדת לכביש כי שמו מכולה לפסולת בניין על המדרכה שרציתם לעבור בה. אתם בכיסא גלגלים או עם עגלה? שיהיה לכם בהצלחה.

9) בעיר שנשלטת על ידי מכוניות, אם אתם מחפשים חנייה, תדעו שהעירייה עשתה הכל כדי להגדיל את מספר מקומות החנייה ברחובות העיר, כולל חנייה בשני צידי הרחוב על חשבון מדרכות, גם ברחובות צרים. אבל אם תרצו שהעירייה תוסיף מקומות חנייה לאופניים - זה יהיה רק על חשבון המדרכה ולעולם לא על חשבון מקום חנייה של אוטו.

10) בעיר שנשלטת על ידי מכוניות - וזה גם מה שפתחתי איתו - כשחוסמים רחובות לרגל אירועים המוניים, העירייה מודיעה על כך לנהגים שבועיים מראש עם שלטים מאירי עיניים במרווחים קצרים. לעומת זאת, משתמשי התחבורה הציבורית - אולי יזכו לשלט קטן בתחנת האוטובוס שמודיע שהם צריכים לברר בעצמם אם יש שינויים.

באנגלית המציאו לזה שם - Motocracy, מוטוקרטיה. כמו דמוקרטיה, שהיא שלטון העם, כך מוטוקרטיה היא שלטון המכוניות. על דמוקרטיה לומדים בבית הספר בשיעורי מולדת, בשיעורי חברה ובשיעורי אזרחות. אבל מתי תלמידים ילמדו גם על מוטוקרטיה, שהיא אולי הרבה יותר רלוונטית לחיים היומיומיים שלנו? נכון, זה מאוד חשוב להיות אזרחים שמבינים את המערכת הפוליטית שבאמצעותה מתקבלות החלטות ברמה הלאומית או המקומית, אבל מנקודת מבט אורבניסטית חשוב גם להבין את הפוליטיקה של המרחב הציבורי, את יחסי הכוח בין אמצעי התחבורה השונים. יש עוד הרבה מה ללמוד בהקשר הזה - איך ולמה זה קרה? מה אפשר לעשות כדי לתקן את זה? - לכן, שווה ללמוד אורבניזם.

יש מי שמתייחסים לעיר כזירה לפיתוח טכנולוגי (Smart Cities), לכלכלה שיתופית (Sharing Cities) או לניתוח פיננסי; ההיסטוריונים מסתכלים על העיר כאחד המנועים של התפתחות האנושות; ישנם גם מגני הסביבה, שמקדמים עירוניות כפתרון לבעיות אקולוגיות, והם מהווים כרגע את הכוח המוביל של העירוניות בישראל, להערכתי; וכמובן, אדריכלים ומתכננים מתייחסים לעיר כזירה שאפשר לעצב ולשנות.

אני מאוד מתחבר לעיסוק בעירוניות כנושא פוליטי-חברתי. כן, יש כאן שאלה פוליטית עמוקה, במובן של מי קובע איך ייראה המרחב העירוני. בעלי המכוניות לא רק מקבלים הרבה יותר נדל"ן, אלא גם את מירב העוצמה הפוליטית על המרחב. משתמשי הדרך האחרים - הולכי הרגל, רוכבי האופניים והמשתמשים בתחבורה הציבורית - נדחקים הצידה. זהו העיוות הגדול שבגללו כולנו עומדים שעות בפקקים. זו לא רק העדפה של מי שיש לו אוטו על פני מי שאין לו אוטו, אלא גם תמריץ ישיר לזיהום אוויר, רעש, תאונות דרכים ופקקים.

למה בעלי מכוניות חושבים שהם זכאים לחנייה בחינם? למה בכלל יש כאן שימוש בשיח של זכויות (מושג פוליטי לחלוטין). זו דוגמא למה שאני מכנה הפוליטיקה של העירוניות. בפרק הבא אני ארצה לספר על איך אנחנו מחזירים את הערים שלנו למצב טוב יותר. תודה שהאזנתם.

Tomer CheloucheComment